שושנה דונאיה הרמוניה באהבה - מסרים וחוויות מיפן 18.2.2010 - 13.3.2010 טוקיו, הירושימה, ריפוי טראומת פצצת האטום.
תקשור, יעוץ בתקשור בכל נושאי החיים  |  קורסים  |  טיפולים, תהליכי ריפוי  |  





 מסרים וחוויות מיפן
18.2.2010 - 13.3.2010
טוקיו, הירושימה, ריפוי טראומת פצצת האטום.


  הבנין היחיד ששרד את פצצת האטום בהירושימה
שלום יקרים,
הקדמה:
לפני כחודשיים התבקשתי על ידי ההדרכה שלי לצאת למסע ריפוי של אמא אדמה ביפן. כאן אני כותבת את חוויותי והמסרים שהגיעו משולבים זה בזה כשבעצם העבודה כולה קשורה לא רק באמא אדמה אלא גם בעם היהודי.המכתבים כוללים ארבעה קבצים הקשורים ומאירים זה את זה.
אנא קיראו לפי סדר התאריכים ויהיה לכם קל לראות את הקשר הגבוה שבין הדברים. הרבה אהבה.
"...מסע בן 3 שבועות ביפן הסתיים לפני יומיים ,אני כעת באוסטרליה .תהליך מדהים ומרגש מצד אחד ולא קל,אני רוצה לשתף אתכם במסעי ביחד עם המסרים שהגיעו תוך כדי התהליך .
כל הנושא החל כשהחלטתי שעלי לקחת פסק זמן לעצמי מהעבודה, מהטיפולים מהסדנאות. הרגשתי שאני רוצה לצאת לחופש,למנוחה. המסר שירד מההדרכה בצורה חד משמעית ואינה משתמעת לשתי פנים - מטרת הנסיעה היא יפן.

בתחילה חשבתי שיפן תגיע בסוף הנסיעה שלי, רציתי לנסוע לאוסטרליה ולניוזילנד לנוח, לטייל ולסיום ביפן .המסר היה יפן ראשונה ולא עוד שהתאריך המתוכנן לטיסה היה ב- 23.2 והוקדם ל- 18.2  ב -22.2 עלי להיות בהירושימה .

כששמעתי את השם הירושימה –הרגשתי שאני מתכווצת, מתנגדת ,המון התנגדות עלתה לי. הייתי צריכה לעשות עבודה מאוד עמוקה של ניקוי בגלגולים שבהם ראיתי את עצמי ביפן מול הרס של בית ומשפחה כתוצאה מרעידת אדמה. תהליך השחרור אפשר לי יותר ויותר להתיידד עם הרעיון.

התחלתי ללמוד את הנושא – מסתבר שיפן היא אחת המדינות המורכבות והלא פשוטות בעולם. הכל ביפנית – שלטים, אינפורמציה, האוכל הכל. ואז עולה נושא נוסף – העבודה שעלי לעשות בהירושימה היא עבודה על ריפוי אמא אדמה וריפוי ושחרור הישויות של כל האנשים שנפטרו בטראומה של מלחמת העולם השניה כשארה"ב הטילה את פצצת האטום על הירושימה. ישויות אלה הן ישויות התקועות כאן בעולם הזה ואינן מצליחות להשתחרר לתפקידן ולעולמן הרוחני.

תפקיד לא קל. כמו כן עלי לקחת איתי קריסטלים, כדי לעשות את העבודה עם אמא אדמה. ההתלבטות איך אוכל לסחוב אתי 5 קריסטלים גדולים הסתיימה בהסכמה. איני יודעת איך,אבל האמנתי הכל יסתדר.

הייתי בחנות העידן החדש ומאבן לאבן בחרתי את הקריסטלים הכי יפים והכי מדהימים שראיתי עד כה. אבל ממש גדולים. הם קראו לי. יומיים לפני הנסיעה סיימתי את סדנת ההילנג הכי מיוחדת שהיתה לי. הילרים מדהימים אחד אחד. יחד איתי עשו עבודה של הטענת הקריסטלים ושליחת אנרגיות לאמא אדמה בהירושימה.

ב  18.2 יצאתי לדרך עם 2 מזוודות ששתיהן יחד שקלו 40 ק"ג. איך העבירו אותי אינני יודעת, אבל כמובן היתה עזרה. המסע היה מסע השלום.

 5 קריסטלים כאלה נשאתי אתי למסע,
2 מזוודות שביחד שקלו 40 ק"ג והעבירו לי כאילו הייתי עם משקל רגיל. 


התוכנית המקורית היתה להגיע דרך טוקיו ומשם להמשיך. כשהשתנתה התוכנית ונאמר לי שיומיים אחרי טוקיו עלי להיות בהירושימה חשבתי לשנות את הטיסה ולנחות בהירושימה ומשם להמשיך. ההדרכה סירבה לפרט אך נאמר לי לא לשנות. עלי לנחות בטוקיו, ללון בבית שלום ומשם להמשיך להירושימה. רק כשסיימתי את התהליך הבנתי.



 החדר המיוחד לישראלים, שקיבלתי ב"בית שלום" , טוקיו,
חדר מעוטר במגיני דוד,וספריה מלאה בספרי קודש וחנוכיות. 

 
התחלתי בטוקיו בבית שלום. המשכתי בהירושימה – בפארק השלום שם נעשתה העבודה. אחרי זה לקיוטו שהיתה בירת הקיסרים – שלושה ימים בבית שלום ומשם לנרה – בירתה הראשונה העתיקה של יפן שתרגום שמה היה מבצר שלום , סיימתי את המסע בטוקיו- בבית שלום.

 

קיבלתי ביפן את העזרה הכי מדהימה שניתן לקבל מאנשים. בשדה תעופה חכתה לי בחורה מתנדבת לעזור לי להתמצא ברכבת ביפן שזה הדבר הכי מתוחכם והכי מורכב שקיים. היא נסעה איתי 3 רכבות ועזרה לי להגיע לבית שלום. מותשת אך בשלום.  "בית שלום" הוא שמה של כנסיה – של נוצרים יפנים, אוהבי ישראל שמדריכם הרוחני חווה בהארה – תקשור שבו נאמר לו להתפלל למען תקומת ישראל וחזרתם לעוצמתם הרוחנית, 3 פעמים ביום. הקהילה מונה כ-10 אלף אנשים ואחת מפעולותיהם היא לבנות מקום לארח אנשים מישראל. והמטרה – נתינה ללא תנאי. נדהמתי מהפשטות ומהאהבה והנתינה שהיו שם.

לאחר יום מנוחה בבית שלום נסעתי להירושימה. הגעתי לפארק השלום, פארק הזיכרון לפצצת האטום שבה נהרגו עשרות אלפי בני אדם ואלה ששרדו וחיים חולים במחלות קשות מהתוצאות הרדיואקטיביות של הפצצה. מוזיאון ופארק מדהים ענק. נכנסתי למוזיאון ולא העמקתי בתוכו. היה עלי לעשות עבודה. החבר'ה בישראל היו מוכנים גם. אני הייתי צריכה להתחיל ב 12:00 בצהריים ובישראל 05:00 בבוקר. הנחתי את הקריסטלים והנרות על האדמה ליד העץ היחיד ששרד את הפצצה ושהוליד לידו עץ צעיר חדש. שלחתי המון אנרגיות לאמא אדמה וטפלתי בישויות המהבהבות של כל אותם אנשים שנפטרו בטראומה ונתקעו כאן. השחרור שלהם היה חיוני כי הרבה אנשים סובלים מהם.




המסרים לא הפסיקו להגיע. הגיע מסר לעשות למחרת עבודה של שחרור קארמה בין העם היהודי והעם היפני. כשבקשתי הבהרה – איינשטיין והופנאיימר היו המדענים היהודים אשר עזרו לבנות את הפצצה ואשר שכנעו את הממשל האמריקאי להשליך אותה על יפן כדי לנצח במלחמה. נוצרה קארמה בין העם היהודי והעם היפני. הג'ניוס היהודי יצר מכשיר להרס.התיקון היה סליחה ושחרור של הג'יניוס היהודי לשפע. עזבתי את הירושימה בתחושה מאוד טובה. קברתי את האבנים מאחורי פסל אישה ותינוק, ויצאתי לדרכי לקיוטו.
בקיוטו הגעתי שוב לבית שלום. חוויתי מה זה להיות בבית יפני מסורתי עם פרקטים, שטיחים ומחצלות. 2 קומות. וחדר השינה יפני קלאסי עם פוטון יפני על הרצפה ומצעים מכותנה מבהיקה בלובנה. והמון ציורים יפנים מסביב. האירוח היה מושלם.


הבית היפני שקיבלתי בקוטו "בבית שלום" 

גם בתחנות הרכבת שזו אחת התחנות הכי גדולות בעלם והכי מורכבות קיבלתי עזרה שלא תאמן, אנשים יצאו מדרכם כדי להראות לי להיכן ללכת ואיך למצוא את הרציף שלי. נדהמתי מהרצון שלהם לעזור, מהחיוכים שלהם, מהקידות שלהם עם המון כבוד. מזג האוויר בתחילה היה קצת סגרירי ואח"כ התחלף לאביבי. כשהייתי בהירושימה וקיוטו החלו עצי הדובדבן לפרוח. ראיתי המון מקדשים. לקראת סוף נסיעתי החל שלג לרדת. בשבילי זו היה חוויה. מעולם לא חוויתי שלג. מקיוטו נסעתי לנרה – עיר הבירה הראשית של יפן. גם קיוטו היתה עיר בירה בזמן הקיסרים והיום טוקיו היא הבירה.

בנרה הייתי במקדש טודאי-ג''י שבו יש בודהה ענק יפהפה ומסביב למקדש פארק ענק מדהים ואיילים ואיילות מסתובבים חופשי, ניתנים לליטוף ולהאכלה. בתאריך 28.2 בנרה כבר קיבלתי לחזור להירושימה. היה עלי להמשיך בעבודה. לא הספקתי להגיע להירושימה. נאמר לי להיעצר בקיוטו ולעשות עבודה הפעם עם מאגר אנרגטי שנמצא באזור פארק  השלום שעלי לפתוח אותו ולעזור לו לעלות על פני האדמה ולאפשר לשמן הסלעים, הנפט לזרום אל המאגר.מדובר בחיבור של השפע בין העם היהודי והעם היפני (על תפקיד החיבור אנא קראו במסר).

משם נסעתי לטוקיו לפגוש את גב' טוביטאני, מורה שפיתחה שיטה מיוחדת לקריאה דרך מוח ימין. המפגש היה כאלו אנחנו מכירות מזה עידן ועידנים. במשך יומיים לא נפרדנו, היא וברברה המתורגמנית ואני. מטוקיו נסעתי להאקונה.


בתוכנית הייתי צריכה להגיע לאזור קזנאווה וניקו. שניהם בוטלו. הגעתי להאקונה ששם היה עלי לעשות עבודה אנרגטית שוב עם באר אנרגטית וחיבור של העם היפני והיהודי (ראו במסר).

ומהאקונה שוב הגיע מסר לחזור להירושימה. להוציא את הקריסטלים שקברתי ולשחרר אותם לנהר לטיהור המים העמוקים בתוך בטן האדמה (ראו מסר). אתם יכולים לתאר לעצמכם אותי חופרת עם מקל והופכת את האדמה כדי למצוא את הקריסטלים והגננים עומדים במרחק 10 מ'' ומתבוננים בי. למזלי האדמה היתה לחה מאוד לאחר הגשם הרב שירד. מצאתי רק 3 מהם. 2 השארתי להמשיך לעבוד עם אמא אדמה ועם ה-3 עשיתי עבודה של ריפוי אנרגטי ושחררתי לנהר. כמו כן חזרתי למאגר האנרגטי. המדהים היה שבמסר נאמר לי שהבאר האנרגטית נמצאת מתחת לבנין של אופרה וכששאלתי היכן יש בית אופרה נאמר שאין בהירושימה. אבל בהתעקשותי הלכתי לכיוון שהורו לי והגעתי לבניין ענק מדהים שזהו בניין קונצרטים ובו מציגים אופרות ! מאחוריו היתה הבאר האנרגטית (שוב ראו במסר).

לפני שלושה ימים סיימתי את התהליך מתוכו חצי מהזמן ביליתי ברכבות. הייתי מודרכת ומלאכים היו בדרכי כל הזמן. למרות הגודל הענק והמסובך לא טעיתי ולו פעם אחת. אנשים יצאו מגדרם לעזור לי. אפילו כאשר בקשתי לברר אם בסושי יש בשר והם לא הבינו אותי. תמיד יצא מישהו בבהילות לחפש מישהו שדובר אנגלית כדי שיסביר לי. המשפט היחיד שלמדתי ביפנית היה "נאי ניקו" – לא בשר. אנשים מקסימים. מדהימים. יפהפיים. הניקיון השורר כאן ניתן לקנאה. הדייקנות, האיכות שבכל דבר. בפרט הקטן ביותר. בתשומת הלב לכל דבר הכי קטן.כשהם מקבלים את הכסף הם מגישים לך מגש קטן להניח עליו. לעולם לא יקחו מידך. אבל כשמחזירים עודף הם מגישים אותו ב-2 ידיים עם הקבלה כאילו מגישים לך מתנה. החיוך שלהם והקידה כאילו מכירים אותך זה משהו שמלווה כל הזמן.

תודה לך יפן שהיה לי העונג להכירך. אני רוצה גם להודות לגב' טוביטאני וברברה על העזרה הרבה במציאת בתי מלון חלופיים לאלו שבוטלו. וביום האחרון לפני הטיסה גב' טוביטאני הגיעה אלי למלון לעזור לי עם המזוודות וכדי שלא אאחר לרכבת ולטיסה. מדהים.

תודה לכם כולכם שהייתם כאן איתי ומאחורי, שלומית, החונכות במרכז ותלמידיי ותלמידותיי, לעזור אנרגטית ובמחשבה. התהליך של הנסיעה היה כולו רוחני. בתקופה של 3 שבועות הספקתי לטייל 4 ימים בלבד: למיאג''ימה, האי ליד הירושימה, לנרה ולהאקונה ששם ירד שלג ונסעתי ברכבל, באוניית "שודדים" וטיילתי במוזיאון הפתוח שלהם לפגוש שם את פיקאסו ואת הנרי מור. ביליתי 56 שעות ברכבות כדי לעבור ממקום למקום.

אני מודה להדרכה שלי, לעצמי ולכם על הכל. על האהבה והתמיכה האינסופית.

המון אהבה,

שושנה דונאיה
לקריאת המסרים והעבודה הרוחנית שנעשתה היכנסו לקישורים כאן:


ביטחון מושלם! כל התשלומים והעסקאות באתר מאובטחים ישירות באמצעות PAYPAL
החברה
הגדולה והבטוחה בעולם להעברות כספים באינטרנט


לייבסיטי - בניית אתרים