אחד הסיפורים החביבים עלי היה סיפורה של אחת התלמידות שלי
שסיפרה שהילד שלה בן ה4 תמיד היה אומר"
"אני והבטן שלי החלטנו..."  
או
"הבטן שלי אמרה לי..."
ובכן, מוח הבטן הוא החיבור שלנו לרגש הכי אוטנטי שלנו.
ועל זה נאמר- "תחושות הבטן", שפעמים מזהירות אותנו מדבר מה
וכשאנו מקשיבים לתחושה והיא מתבררת כנכונה אנו מגיבים- "איזה מזל".
וכשאנו לא מקשיבים והדבר קורה אנחנו כועסים על עצמנו-
"היתה לי תחושה!" ידעתי ולא הקשבתי.
ציור אינטואיטיבי הוא ציור שמגיע מתוך הידע הפנימי שלנו,
מהחיבור לעצמי הגבוה שלנו, מחיבור למוח הבטן.

מהו מוח הבטן?

פרופ' מייקל גרשון, ראש המחלקה לאנטומיה וביולוגיה של התא
במרכז הרפואי של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק,
ערך מחקר במשך 30 שנה ומצא
כי לבני האדם אכן יש מוח נוסף שמצוי במערכת העיכול.
פייר פלרדי, אחד המטפלים והפיזיותרפיסטים המובילים בצרפת,
בספר, "What your stomach is trying to tell you"
טוען שהבטן היא בעצם המוח השני שלנו
או נכון יותר מדגיש את חשיבות הבטן על המוח
בכל הקשור למערכת הרגשות שלנו
המחוברת בקו ישיר למוח
וזהה לו מבחינה עצבית ובאופן המבנה שלו.

מוח הבטן הוא המוח האחראי על האינטואיציה שלנו
והוא הבסיס לציור האינטואיטיבי.

כיצד אנו יכולים להתחבר לאינטואיציה
ולמוח הבטן שלנו ולציור האינטואיטיבי?

רוב האמנים פועלים מתוך הידע,
ידע שלמדו בבית ספר לאמנות, מתולדות האמנות, חוקי האמנות.
בדרך כלל הם מחליטים מראש מה הנושא שהם רוצים לצייר
ויוצרים אף סקיצות מקדימות, תוכנית כיצד הציור שלהם אמור להראות.
הסקיצות מטרתן גם לבדוק את המיקום של האובייקט בדף,
בבד הציור, פרספקטיבה נכונה, מבחינת הנחת הצבע.
העבודה הראשונית שנעשית היא עבודת תכנון,
פעולה שנעשית בעזרת המוח השמאלי, ההגיוני, הליניארי שלנו.
העבודה על הבד, הציור עצמו, נעשית בהתאם לסקיצה שנבחרה,
כשהחלק הציור האינטואיטיבי שמתווסף ליצירה הוא מקרי
ולעתים לא בא לידי ביטוי בכלל.
לכן יצירות אמנות רבות היום הן מאד שכלתניות,
מאד לא מתקשרות עם האדם המתבונן,
צריך "ספר הפעלה" צמוד ליצירה כדי להבין אותה.

ישנם גם האמנים שאינם מתכננים
והיצירה שלהם אינטואיטיבית מתוך הבטן.
קיימים סוגים רבים של ציור אינטואיטיבי,
כמו למשל לתת בטוי לכעס על נושא מסוים,
בטוי צבעוני של צבע שמגיע ממקום לא מתוכנן,
להביע את רגשותיו של האמן,
או להביע מחאה נגד זרם פוליטי מסוים,
או אקט פוליטי מסוים של ממשלה או מוסד.

הציור האינטואיטיבי שאני מדברת עליו
הוא ציור שאינו מבטא רק מחשבה או רגש מסוים
אלא גם מבטא את המהות הרוחנית של האדם האמן.
מכיון שאני לא רק אמנית אלא גם מתקשרת, הילרית
ומרפאה בעזרת אנרגיות,
הציור האינטואיטיבי שלי שייך ומחבר את האדם הצופה
לאותו חלק אינטואיטיבי שלו, העצמי הפנימי, העצמי הגבוה שלו.

הציור האינטואיטיבי שלי מפעיל לא רק את חוש הראיה
והאסתיקה הקיים כאשר אנו צופים ביצירת אמנות מכל סוג
וההנאה או חוסר ההנאה, אלא גם מפעילה בתוכנו
תגובה לאנרגיה העוברת דרך היצירה.

הציור האינטואיטיבי הזה הוא ציור שמבטא
יכולות רפוי אנרגטיות שעוברות דרך ההתכוונות של האמן.
כמו ילדים שפעמים רבות כשהם מציירים את אבא או אמא
הם מציירים סביבם מעגלים או קוים מוזרים.
כששואלים את הילד מה הוא צייר, הוא אומר:
" אני מרפא את אבא".
הכוונה של הרפוי יוצרת רפוי דרך היצירה.

כשאני מציירת ציורים אינטואיטיביים
אינני יודעת אף פעם כיצד הציור שלי יראה.
הנושא קיים, ובדרך כלל זהו נושא שקשור לרפוי,
למשל רפוי הזוגיות, ריפוי של פחד מסוים או רגש אחר.
הכוונה שלי מתחילה ליצור את עצמה על הדף באופן לא מודע.
לפעמים אני קולטת בתחילה, לאחר תהליך ההתחברות לעצמי,
במדיטציה, את הצבעים בהם הכוונה שלי תבוא לידי בטוי,
ואני מתמסרת לזה.

פעולה נוספת שמאפשרת לי את הבטוי והציור האינטואיטיבי
הוא הציור עם היד הלא דומיננטית שלי, יד שמאל.
יד שמאל מחוברת למוח ימין ויד ימין מחוברת למוח שמאל.
מוח ימין הוא המוח האינטואיטיבי היצירתי, החכם,
בעל הידע הקדום, שאחראי גם על הלא מודע.
המוח השמאלי הוא המוח ההגיוני, הליניארי,
השופט, בעל הידע המקדים שנלמד בבתי הספר או דרך ספרים.

כאשר אני מתחברת לעצמי הגבוה, למוח הבטן,
אני נותנת ליד השמאלית שלי חופש.
היד השמאלית מחברת אותי למוח הימני האינטואיטיבי.
פעמים רבות אני מתחילה בשרבוט על הדף,
כשהדבר הנוסף הידוע לי מתוך החיבור למוח הבטן,
הוא הצבעים שמשחקים כאן תפקיד
ובעלי השפעה על הנושא ומבטאים את רוח הנושא.

בדרך כלל אינני יודעת כיצד תראה התמונה המוגמרת.
זהו תהליך שהולך ומתפתח תוך כדי עשיה,
כשכל פעם מחדש אני מתחברת לעצמי
לוודא שאיני פועלת מהשכל וממשיכה.
לפעמים לאחר עבודה של מספר ימים על הציור
אני מבטלת הכול, עולה על זה בצבע חדש
ומתחילה שוב עד שברגע מסוים זה שם,
ואני יודעת שזה שם, מבטא אותי,
מבטא את האנרגיה שבקשתי להביא לציור.

תלמיד, כתב ותיאר בצורה מאד ציורית את התהליך:
"לא ידעתי איך זה שמה שבפנים זורם החוצה
בתוקף עם כל תנועות המכחול.
באופן פיזי הדברים זזו החוצה.
לא ידעתי לבחור את הצבע
אלא ידעתי רק להתמקם על הדף, בקיצור, איך מציירים?
"התחברתי" כמו שאת אומרת,
סמכתי על הצייר העליאי שבי והתחברתי אליו.
לא התעניינתי מה הוא מצייר בדיוק
כי הוא הוביל אותי דבר דבר
ובסוף הייתה גם תמונה.
שחררתי עם כל תנועת מכחול הרבה כאב ופחד עמוק שקיים בי
ואז כאילו הצבעים הכניסו בי שמחה מאוד מרגשת." שרון

אנשים חווים התרגשות גדולה מהתבוננות בציורים האינטואיטיביים שלי,
הם חווים את האמת שבהם משום שזה נוגע באמת שלהם הפנימית.
מכיוון שכולנו מחוברים, העצמיים הגבוהים שלנו מגיעים מאותו מקום רוחני,
התת מודע שלנו מחובר, אנו חווים דרך ההתבוננות
את החיבור שמעבר למראה עינים,
מעבר למה שהשכל מפרש את מה שהוא רואה.
אנו חווים את החיבור עם אותו חלק בלתי נראה
הקיים בכולנו והוא החיבור עם העצמי הגבוה,
האינטואיציה, הידע הפנימי.
אנשים חווים את אנרגיית הרפוי
העוברת דרך הציור האינטואיטיבי ומשפיעה עליהם.
אני מציירת עם קבוצת אמני רעננה.
לפני כשנה האוצרת שלנו הזמינה אמן מפורסם,
להתבונן בציורים שלנו ולעשות בקורת עבודות.
כשהביט בציורים שלי, מבלי שידע שאני הילרית
ושהציור הוא אינטואיטיבי, מרפא, אמר:
"..אם אקח אחד מהציורים האלה שלך הביתה,
בטוח שארגיש שאני עובר איתם תהליך..."

דבר נוסף ששמתי לב אליו הוא
שהאנרגיה המועברת על ידי לציור האינטואיטיבי
נשמרת גם בהדפסה על הקנבס.

באהבה,
שושנה דונאיה
כל הזכויות שמורות. ©