שושנה דונאיה הרמוניה באהבה - סיפורים... מי אני
תקשור, יעוץ בתקשור בכל נושאי החיים  |  קורסים  |  טיפולים, תהליכי ריפוי  |  





שושנה דונאיה
סיפורים על עצמי
Click here for English

שלום לך יקר/ה,
שמי שושנה דונאיה, 

מורה רוחנית, הילרית, מתקשרת, אמנית וסופרת
מלווה תהליכי ריפוי והעצמה ליחידים ובקבוצות
מעל ל26 שנה.  
כתבתי ספרים מתוקשרים, ביניהם 
"אבני החכמה דבר הבורא",
"ריפוי עם המלאך מיכאל", "החיים הם משחק" 

ועוד ארבעה עומדים לצאת לאור.

פיתחתי שיטות טיפול רוחניות, אנרגטיות 
"חיבור לנשמה עם המלאך מיכאל",

"חיבור לזוגיות הקוסמית", "חיבור לשפע" , "חיבור לבורא".

הכשרתי אלפי מאסטרים, מתקשרים ומטפלים דרך מפגשים אישיים,
קורסים וחניכות ייחודיות.
 


נולדתי בשנת 1949 בישראל. גדלתי, התבגרתי ונישאתי ביהוד.
למדתי "בגמנסיה הרצליה" במגמה הריאלית, נישאתי בהיותי כבת 20,
וילדתי 3 ילדים מקסימים.
תוך כדי גידולם עבדתי בחברת ביטוח כמנהלת מחלקת סטטיסטיקה
במשך 14 שנים, ולמדתי ציור ואמנות בבתי ספר לאמנות בת"א.
משנת 1987 עסקתי באמנות, והדרכת אמנות ויצירה למבוגרים ולילדים.
למדתי צורפות ומתוך שילוב אינטואיטיבי של הציור והצורפות
התחלתי לצייר מודלים ולעצב תכשיטים מול חברות גדולות.
כאן פגשתי את מורתי הרוחנית, רינת אוקשטיין, שחשפה אותי
לסודות התקשור וליכולת האנרגטית של ההרמוניה וההילינג.
ממנה גם הבנתי שבעצם תמיד תקשרתי, ושכל מה שראיתי
ושחשבתי שהוא פרי דמיוני ותו לא, היה בעצם תקשור.
אני מודה לה על העולם המופלא הזה שפתחה בפני
והכלים שקבלתי ממנה מלווים אותי עד היום ומהם התפתחתי.
אחרונה חביבה ברצוני להודות לד"ר אלונה מילמן
שהייתה החונכת שלי ל "רייקי", "רייקי סייקם" ו"רייקי קרונה".
בזכותה חוויתי את המתיקות והאהבה שיש באנרגיה הזאת שנקראת "רייקי"
ובממשיכות שלה "סייקם" ו"קרונה".
ברצוני להודות גם לאלפי התלמידים שזכיתי ללמדם,
ללמוד מהם ולראות את האור הקורן בפניהם כשהם עצמם גילו
את היכולות המיוחדות שלהם ופיתחו אותן.
היכולת להיות הרמונית, שהולכת ומתגברת עם הזמן.
היכולת ליהנות מכל מה שאני עושה ולדעת שרק הטוב המוחלט מגיע אלי.
מזה 26 שנים שאני מפתחת תהליכים רוחניים רבי עצמה ויחודיים
שהתקבלו בתיקשור ע"י עם המלאך מיכאל, המלאך רפאל,
המאסטר העלאי מטטרון, המאסטר סנט גרמן.
תהליכים אלו –
החיבור לבורא, החיבור לנשמה, החיבור לזוגיות והחיבור לשפע,
תהליכים שמאפשרים לנו להתחבר לרמות הגבוהות ביותר שלנו
והעיקר לפתוח את הדרך והנתיב ליצור את המציאות הגבוהה ביותר שאנו ראויים לה.
בשנה האחרונה התחברו כל התהליכים לתהליך אחד מרשים ומעצים

"סמינר, התחברות שלם, לנשמה, לזוגיות , לשפע ולבורא"
ובאהבה אסיים כאן את דברי ואניח לכם להתרשם מהידע הרב באתר, בעצמכם.

צרפתי יחד עם כל האינפורמציה על הקורסים,
מכתבים מתלמידים שסיימו תהליכים רבי משמעות דרך הקורסים הרמוניה ותיקשור,
ובקורסים המתקדמים – הילינג וחיבור לנשמה, חיבור לזוגיות, היפנוזה...ועוד,
מהם תוכלו ללמוד על דרך ההסתכלות החדשה שלהם על חייהם
ועל כל הנושאים הקשורים בחייהם.
על היכולת לטפל, לתקשר ולקבל אינפורמציה שעוזרת להם ל
הבין טוב יותר את עצמם ואת ה"בעיה" אותה יצרתם ברובד הגבוה כדי ללמוד דרכה.
 
אשמח לכל קשר שתירצו ליצור עמי
ואשמח לפגוש אותך כאן מעל דפי האתר ו/או באופן אישי.
ועד אז האמינו שאתם מיוחדים ואתם ראויים לאהבה תמיד, כי כך הוא.
באהבה ממני, שושנה.
 
הכשרה מקצועית רוחנית וטיפולית:
פסיכוקיברנטיקה ודמיון מודרך,1988 אצל ד"ר חיים אורון.
"הרמוניה", תקשור והילינג - ב"מרכז להתפתחות אישית בישראל"
בחולון כולל הוראה.1989-1992
מסטר לרייקי, קרונה וסייקם ,1997 אצל ד"ר אלונה מילמן בת"א.
ביואנרגיה (ביואורגונומי),1998 אצל יצחק אסרף (תלמידו של רפי רוזן).

מורה רוחנית ומטפלת:
טיפולים מתקדמים - בשיטה יחודית שקיבלתי בתיקשור -
תהליכים של חיבור לנשמה, חיבור לזוגיות, חיבור לבורא וחיבור לשפע.
הכשרתי מדריכים ומסטרים רבים בתחומי:
הרמוניה ותיקשור, הילינג, רייקי, רייקי קרונה וסייקם,
ביואנרגיה (ביואורגונומי), טיפול בגלגולים.
בניתם פעם בית מחול? מגדלים?
  
רציתי לשתף אתכם בהתרגשות שלי...
בניתם פעם בית מחול? מגדלים?
או נכנסתם למערה בתוך עץ שנגרמה ע"י ברק ?
האם דמיינתם איך אתם שם, יוצרים לכם בית?
והוא מלא מכל מה שרציתם...
לי היה בית כזה כשהייתי קטנה, בית חלומי בתוך עץ,
והיתה לי תרנגולת , וכלב וסוס...
וזה היה בסיפורים שכתבתי ללוח המשותף בביה"ס,
בסיפור ההוא קראו לי אליתמה, תמימות של האל בתוכי.
בימים אלה מרגישה כך באתר החדש שלי, שנתיים שכב בלייבסיטי, ריק
ורק שילמתי עליו,לא ידעתי מה לשים בו
ופתאום זה השתחרר ואני כמו אותה אליתמה בתוכי
ממלאה אותו בהתלהבות בשמחה, שוכחת את עצמי עד 4.00 לפנות בוקר,
חוגגת עם הצבעים, עם התמונות... עם כל מה ששלי.
הרגשתי צורך לשתף אתכם בחוויה של יצירה,

ספר/אתר, זה כמו ללדת ילד, 
כשאנו מגשימים, אנחנו בורא, מביאים את היכולת האלוהית לידי מימוש בפיזי.
אתמול בכלל התעליתי על עצמי, שכחתי בכלל לאכול... :)
אבל הגוף שלי והנפש היו שמחים,שיחררתי משהו לחופשי.
אוהבת אתכם.
והנה הבית הקטן החדש שלי בחור שבעץ, של אליתמה
והנה למשל דף שהוא כבר שם, נותן נוכחות להמון מקום חדש להיווצר
ומכיל את כבר שנעשה ...

הכנסו כאן :)
 
שמעתי את האור... /  שיר שכתבתי בגיל 18
 
שמעתי את קולך נשמתי
קוראת את לאהבה אותי,
שמעתי את קולך נשמתי
בוראת את אלוהי בתוכי.
 
שמעתי קול עם הרבה אהבה
שמעתי הכל
שמעתי את האור
ראיתי את הקול.
 
שמעתי את האור מדבר מתוכי,
ראיתי את הקול משחק סביבי,
ראיתי את האור מלטף ילדים,
בורכתי אלוהי בקול הפנימי,
בורכתי אלוהי באהבה אמיתית,
בורכתי אלוהי, באמת.

 
 
אני, הילדה הקטנה שבי....המסע /סיפור אישי 1999


שנים חיכיתי לרגע הזה ועכשיו אני מרגישה בבטן, זה הזמן עכשיו.
אינני יכולה לברוח יותר, הגיע הזמ להוציא את כל הידע
שהגיע טיפין טיפין ובכל שלב הדריך, לימד, ריפא.

עברתי תהליכים נפלאים בשנים האלה,חלקם מאד לא קלים.
ההתפתחות היא כמו עליה במעלה העץ, עץ החיים שלנו,
וכניסה פנימה לרבדים עמוקים מאד של הנפש. 
"לעולם איני מבינה את טובתי הגבוהה ביותר"
אומר הספר "קורס בניסים". הדברים הם נכונים,
בכל שלב, אנו רואים רק את השלב, את המדרגה שהגענו אליה,
איננו יכולים לראות את התמונה השלמה וזה לא קל.

אני מוצאת את עצמי, עוברת תהליכים, שלבים ו
הולכת בדרך מעולם לא הייתי בה קודם.  
ומה שמניע אותי הלאה, קדימה בלי להבין
זה האמונה והדחף הפנימי שאומר הכל בסדר
רק תמשיכי הלאה, גם כשנדמה לי שאני יודעת ומבינה,
יש דברים שהם עמוקים בתוכי, שעדיין איני מבינה אותם.
וזה בסדר, אני מקבלת את המצב שהוא לטובתי הגבוהה ביותר,
פשוט עכשיו הגיע הזמן לטפל בו.

ההתפתחות שלנו היא כמו עליה בספירלה כלפי מעלה
ואת תחילת עלייתנו גרמה הבעיה שלנו, שאותה באנו ללמוד וללמד.
כשאנו מתפתחים, אין אנו עולים בקו ישר כלפי מעלה,
אלא במעלה הספירלה.
ואז אנו נדהמים לגלות שהאבן, הבעיה, שבגללה
התחלנו את כל התהליך, 
עדיין נמצאת שם, 
למרות כל התהליכים שעשינו. 
אך אם נסתכל טוב טוב,היא קצת יותר קטנה,
משהו ממנה קילפנו ואם נסתכל שוב, נראה שהרבה דברים
שהיו חלק מחיינו וגרמו לנו עגמת נפש, כבר אינם מופיעים במציאות שלנו.

"האבן", היא תמשיך לעלות אתנו במעלה הספירלה,
אבל כל פעם היא קצת יותר קטנה.
למה אי אפשר להיפטר ממנה כבר?

אני רוצה לקחת פטיש או קרדום ולפרק אותה שתעלם,
לא רוצה אותה בחיי, נכון זה מה שהיינו רוצים
אך האבן הזו היא הטריגר שלי להתקדמות.
היא הקארמה או הדארמה שלי, בלעדיה הייתי נחה לי
על מי מנוחות ומפסיקה לחפש
ופשוט מחליטה להיות אני, לקבל את כל מה שאני,
הנשמה, נותנת ויכולה לתת לי.
אבל האבן עדיין שם, זה אומר שעדיין לא סיימנו את תהליך החיפוש,
עדיין לא הסכמנו להיות מי שאנחנו בלי להילחם. עד מתי? ...

איך אמר ריצרד באך בספרו "תעתועים":
"איך אדע שסיימתי את תפקידי?
אם חי אתה, סימן שלא". 
כלומר כל זמן שאנו חיים ישנו התהליך של החיפוש
וההתקדמות לתוך העצמי העלאי שלנו.

מתי ננוח ונהנה ממה שהשגנו?
כשנקבל שהכל בסדר, תחושה פנימית עמוקה של
"איני מבינה את טובתי הגבוהה ביותר"
אך הכל בסדר.
משהו שהנפש גדלה על השכל שמבקש תשובות ופתרונות,
השכל או האגו שלי שאינו מבין,
שהירידה היא גם כניסה למקום העמוק ביותר
ואולי הגבוה ביותר שמשם ארשה לעצמי להיות, רק להיות.
האגו מפחד שאם יגמרו לי כל המטרות
אצטרך ללכת הביתה או לחילופין לחיות חיים משעממים
בלי טרגדיות ודרמות, בהרמוניה.

דרך הדרמות הוא בעצם נאחז בי, האגו שלי.
כי זה בעצם כל הסיבה שהתחלתי את המסע הזה.
הרצון להיות מאושרת, להיות ורק להיות.
ואז אני מגלה שזה בעצם גם הפחד הגדול ביותר שלי. 
כי מבחינת האגו שלי להיות מאושרת, כך סתם בלי שום סיבה זה סימן לשוטים.
כאותו ציור של השוטה בקלפי הטארות, שעומד על קצה הצוק
ויודע ומאמין שאם יפסע צעד אחד קדימה, יהיה מי שישמור עליו
"כי שומר פתאים ה'"

 במציאות שלי, הוכיחו לי כמה אין אני יכולה להרשות לעצמי להיות נאיבית,
יסדרו אותך, יפגעו בך. 

הנאיביות שלי, הפחד להיות אותו פתי שה' ישמור עליו.
כילדה עברתי תהליך, מנתינת אמון טבעית ופשוטה באדם
עד למצב של אי אמון מוחלט באנשים. 

האדם היחידי עליו סמכתי הייתי... אני.

ואז מצאתי את עצמי מבודדת מאד וזה כאב. 
הייתי בנתינה גדולה מאד כלפי אנשים אחרים,
הייתי כמו אותו מגדלור שהאיר ואמר אתם בדרך הנכונה,
המשיכו הלאה. אך בתוכי הסתרתי את הכאב שלי שלא ידעו ,
שהמגדלור פתאום יכבה או יבכה. נלחמתי ב"פתי" שבתוכי,
לא רציתי שה' ישמור עליו, לקחתי עליו אחריות ו"אני" שמרתי עליו.

כיסיתי אותו במלבושים של ידע וחכמה ואורך רוח,
גיליתי אמיתות חשובות, ידעתי הרבה והבנתי הרבה,
אבל בתוכי הילדה הקטנה בכתה, לא הרשתי לה להיות.
לא את התמימות שלה ולא את העדינות שלה.
כפיתי על הילדה הקטנה הזו בדידות, עד אותו היום,
שב בניסיון לשלוח לעצמי הילינג וריפוי ולשחרר אמונות וטראומות מהעבר
כדי לצאת מהמקום הזה, הרגשתי פיזית שכל הגוף כואב... ואז נכנעתי.

עכשיו, אני מקבלת עלי בענווה את הילדה הקטנה שבי,
מותר לך להיות תמימה, מותר לך להיות נאיבית ולהישאר פתוחה
כי ה' שומר עליך ילדתי.
לא האגו שלי - אני, הנשמה שהיא ה', שאוהבת אותך כמו שאת.

סלחי לי, סלחי לי על הכאב שגרמתי לך
כי חשבתי שזה הטוב ביותר.
אני,
שושנה דונאיה.
 
ביטחון מושלם! כל התשלומים והעסקאות באתר מאובטחים ישירות באמצעות PAYPAL
החברה
הגדולה והבטוחה בעולם להעברות כספים באינטרנט


לייבסיטי - בניית אתרים