דף הבית >> מאמרים וטיפים >> למה אנו זוכרים דברים מסוימים ואחרים לא? הזיכרון הסלקטיבי שלנו איך הוא פועל?
למה אנו זוכרים דברים מסוימים ואחרים לא?
הזיכרון הסלקטיבי שלנו איך הוא פועל?
דבי הגיעה אלי לקורס חיבור לנשמה, מתוך סקרנות, כך אמרה.
לאורך התהליך במשך שלושה שיעורים התקשתה
להתחבר לאירועים שאבחנתי לה, אירועים שניתקו אותה מהנשמה.
האירועים לא היו כל כך רחוקים בזמן, לפני שנתיים, חמש שנים...
מבחינתה לא היה דבר שפגע בה. אף אחד לא הרגיז אותה,
אף אחד לא עשה דבר שהפחיד או הבהיל אותה.
אין שום דבר שמבאס אותה, אך מצד שני
היו דברים לא פתורים בחייה כולל בעיות בריאות כמו כאבי ראש תכופים,
אלרגיות, פטריות, כאבים במקומות שונים בגוף.
כשמיקדתי אותה וכן ישבתי מולה, התעקשתי ולא ויתרתי,
הצליחה בסופו של דבר לראות ולהבין את האירוע ואת הפחד שעלה.
בסוף אותו שיעור הסברתי לה שיש משהו שחוסם אותה
ולא מאפשר לה לזכור, פחד מאד עמוק.
הצעתי לה שתגיע לפגישה אישית, שם אבדוק מתי היה האירוע ונטפל בו.
כשאנו חוסמים במודע כל זיכרון כואב, הוא אינו נעלם,
הוא מודחק לתוך התת מודע ומשם הוא משודר לתוך הגוף הפיזי והמציאות כבעיה.
אנשים מבוגרים שחסמו כל החיים מתוך פחד להרגיש את הכאב,
יוצרים שליטה מאד חזקה של המודע שחוסם את הזיכרון.
בסוף החיים, כשהאדם עייף מלהחזיק שליטה,
המוח שלו פשוט מאבד שליטה ואז כל הזיכרונות הכואבים מציפים אותו.
אלה לדוגמא התופעות של אלצהיימר ופרקינסון.
נפגשנו לפגישה אישית, האירוע שגרם לחסימה היה גיל שנתיים בערך.
היא ראתה את עצמה תינוקת שנפלה מעל השיש.
מה היא מרגישה? כלום!
אמרתי לה אין מצב שתינוקת נופלת מגובה כזה ולא מרגישה כלום.
היא בהלם. התינוקת בהלם,
בואי נשחרר את ההלם על הסלע (חלק מתהליך החיבור לנשמה).
לזה היא הסכימה ולאט לאט נפתחה, כעת הרגישה כבר את הפחד.
פחד ממה? "פחד מוות".
טיפלנו באירוע ועשינו תיקון.
העיניים שלה כאילו התבהרו, משהו נפתח.
שבועיים אחרי בשיעור בקורס, איבחנתי לה שוב אירוע נוסף
שהיה עליה לטפל בו, מגיל תשע.
כשסיימנו את התהליך ציפיתי שוב ל"לא היה כלום".
אך במקום זה החלה לספר בפירוט את האירוע,
הבינה וחשה את הפחד והכעס
ובתיקון אפילו ראתה את עצמה כאישה קשישה בגלגול אחר.
כל הקבוצה היתה נלהבת, בצחוקים ובקריאות התפעלות.
היא עשתה זאת, שברה את החסימה.
