ביטחון מושלם! כל התשלומים והעסקאות באתר מאובטחים ישירות באמצעות PAYPAL
החברה הגדולה והבטוחה בעולם להעברות כספים באינטרנט
ביקורת, שיפוטיות מה זה עושה לי?
הנושא מתחלק לשני החלקים האלה –
ביקורת ושיפוט של אחרים עלי
כשאני מבקרת אחרים, מה זה אומר?
1.ביקורת ושיפוט של אחרים עלי
הנושא הזה היה תמיד מאד מכאיב בשבילי.
מאז שהייתי ילדה הרגשתי שונה,
הביקורת תמיד הכאיבה לי מאד.
כשביקרו אותי הרגשתי, מכווצת, קטנה,
חסרת ערך, לא שווה.
כל כך הרבה פעמים חוויתי זאת,
וכל פעם זה היה קשה יותר.
בין אם הביקורת הגיעה מאמא,
מחברה בבית הספר,
המורה.
או בגיל המבוגר יותר,
מבן זוגי,
או בבית הספר לאמנות
כשהמורה פסל את עבודתי מול הכיתה כולה.
רציתי להיעלם.
כשגדלתי למדתי לטפל ברגשות האלה,
טיפלתי בקשר שלי עם כל אדם שיפוטי בחיי,
שיחררתי אותם,
ככל שעבדתי על הרגשות שלי מול
השיפוטיות של אמי,
אחיותי,
מול בן זוגי,
מול המורה לאמנות שלי,
ולפעמים ילדי.
ואז נחשף לפני- ה"סוד",
גיליתי את השיפוטיות והביקורת שלי כלפי עצמי.
כשאני ביקורתית לעצמי,
אני ממגנטת אלי ביקורתיות.
דומה מושך דומה.
אותו חלק פנימי שמבקר ושופט אותי,
מושך אלי אנשים שיפוטיים...
גיליתי גם שזה החלק שהכי קשה לתקן,
יש לנו פחד לשחרר את הביקורת העצמית,
ש"אם לא אהיה בביקורת,
אני לא אהיה מודעת לשגיאות שלי
ולא אתקן".
כביכול הביקורת העצמית השלילית
עוזרת לי להיות יותר טובה.
שאלתי את השאלה- האם הביקורת
השלילית תעזור לי להיות יותר טובה (: ?
לא!
כי הביקורת השלילית מתחברת לרגש השלילי
ומורידה אותי.
חוץ ממה שעלי לתקן,
מצטרפות לזה הגדרות
נוספות שליליות,
אני לא מספיק טובה, אני חלשה,
אני טיפשה,
אני לא מוכשרת,
כולם יכולים ואני לא,
ועוד כהנה וכהנא...
מה אני צריכה ללמוד מזה? להיות מודעת ולתקן!
המודעות היא נייטרלית,
היא מסתכלת על מה שעשית או לא עשית נכון
ומיידעת אותך לתקן.
זאת הנקודה וצריך לתקן...
וכשאני לא מצליחה לתקן? את ממשיכה לחזק את המודעות שלך
להסכמה לשינוי,
עד שתעשי את השינוי!
בלי הרגש השלילי שמתווסף לביקורת.
2.כשאני מבקרת אחרים, מה זה אומר?
גיליתי שבבגרותי
נעשיתי שיפוטית, ביקורתית, כלפי אחרים.
המשפט "את אשר שנוא עליך לא תעשה לחברך"
לא חילחל מספיק לתוכי.
כשאני מבקרת אחרים,
הביקורת כביכול באה "לתקן" את האחר,
את התכונה שאיננו אוהבים.
הביקורת נותנת לנו תחושה שאנחנו יותר טובים.
לנו אין את ה"תכונה הזאת".
אני לא שייך לקטגוריה הזאת.
הביקורת מגיעה מהאגו,
מתחושת הנפרדות .
הנפרדות מגיעה בצורות שונות -
למשל כקבוצה חברתית-
אני לא אוהבת את האדם הזה כי הוא שייך
לקבוצה חברתית שבעיני היא נמוכה,
לא חכמה, לא טובה. כמו
קבוצה חילונית, דתית , חרדית,
גאה, שמאלנית, ימנית...
או הצבע שלו - כהה , בהיר, שחור
המין - זכר, נקבה , ועוד יותר אם הוא או היא גאים.
הצורה הפיזית שלהם מפריעה לנו- נמוך מדי, גבוה מדי, מכוער מדי,
או גם הדברים הטובים- הם מדי,
יפה מדי,חכם מדי, עשיר מדי.וכו.
זאת צורת הקיטלוג של האגו-
כך לימדו אותנו לדעת אם זה טוב או רע.
אמונות חברתיות.
הניפרדות ניזונה מאמונות חברתיות.
האגו אינו רואה את התמונה הגדולה של האדם השני.
אינו רואה ואין ביכולתו להבין את הבחירה
הנשמתית שלו
לחוות דבר כזה כדי ללמוד.
באגו אין חמלה להבין שהאדם השני
עדיין מתמודד בתהליך שלו
להבין מטרה נשמתית. עדיין יש לו שיעור.
האגו תמיד יראה אותו רק מהרמה הפיזית,
החברתית,
האם זה בסדר? או לא בסדר.
האם זה מקובל? ברגע שאנו במקום הזה,
זה בעצם השיעור שלנו. אותו חלק שאיני אוהבת באדם האחר,
הוא החלק הלא מודע שנמצא אצלי ועדיין לא פתור.
אותו חלק שעדיין לא "הבנתי" אותו .
עדיין איני מודעת אליו ולא טיפלתי בו.
האדם הזה שבא לחיינו ואנו בנפרדות ממנו
בא לייצג לנו משהו,
לשקף לנו את אותו חלק פנימי לא פתור. כל מה שאיננו אוהבים בו נמצא בתוכנו.
אותו חלק "מכוער" שאנו מתנכרים אליו,
שאיננו אוהבים ומבקרים אותו,
אותה תכונה שלו,
אותה אמונה שלו,
נמצאת בתוכנו.
כשאני אשים מולי את האדם הזה
שאותו אני מבקרת
וארשום לי את כל התכונות המפריעות,
המורידות מערכו,
ואתבונן בהן היכן הן אצלי ואסכים לשנותן ,
אני אשתחרר מהביקורת.
אני אהיה בשלמות.
אני אקבל את האדם שמולי כפי שהוא
והקשר בינינו ישתנה.
דוגמא מאלפת היא מטופלת שלי שהגיעה אלי לקבל יעוץ.
בפגישה היא בקשה להבין את מערכת היחסים
שלה עם בן זוגה
שהיא רוצה להפרד ממנו.
כששאלתי אותה לסיבת הפרידה ענתה -
"הוא קמצן, 3 שנים אנחנו
יוצאים ורק מהבית שלי לבית שלו,
לכוס תה במסעדה הוא אינו מזמין אותי,
שלא לדבר על בילוי אחר, הצגה ועוד".
בתהליך שעשינו ניסיתי להביא אותה להבנה.
שהקמצנות נמצאת בתוכה,
הוא משקף לה את הקמצנות שלה.
"אני קמצנית? " הזדעקה,
"אני האדם הכי נדיב שאת מכירה.
אני נותנת להורים שלי, לילדים שלי , לחברות"...
על איזה קמצנות את מדברת?"
"ולעצמך? איפה את בסדר העדיפויות שלך עם עצמך?
איפה את נותנת לעצמך"?
כאן היא השתתקה, "כן, אני אחרונה בסדר העדיפויות שלי".
למרות שהיא בעלת יכולת כלכלית טובה,
היא קונה בגדים בשוק,
אין לה זמן לעצמה, היא עסוקה באחרים.
כאן מיקדתי אותה "הנה זו הקמצנות לעצמך שממגנטת
אליך קמצנות. הוא משקף לך אותה".
היא החלה לראות את התמונה.
איפה את ויתרת על עצמך? איפה הרגשת שאינך ראויה?
ושם שמת את עצמך במקום האחרון בסדר עדיפויות.
עשינו עבודה על האירועים העיקריים שעלו לה כילדה,
ואירועים נוספים שהביאו אותה למקום הזה.
היא עשתה גם עבודה בבית.
לאחר חודשיים של תהליך, היא כתבה לי
"יששששש....הוא הזמין אותי לתיאלנד".
מכוס תה ... לתיאלנד :)
מכאן שהכל אצלנו או כמו שהגשש החיוור
שר..."המפתחות בפנים".
אז מהי הנפרדות?
אותם חלקים שאיננו אוהבים בתוכנו.
כשנזהה אותם ונטפל בהם
ובמקור שיצרנו אותם,
נרגיש שאנחנו אחד.
נקבל את האחר כפי שהוא, נפסיק לשפוט,
נפסיק לקטלג. נפסיק לכעוס עליו,
על מה שהוא, מאמין, עושה, מבקר.
זאת הדרך המודעת.
נשאלת השאלה - "החכמה"- אם לא אבקר,
או אקטלג אותו
איך אדע מי טוב או רע,
מי בסדר בשבילי, מי מסכן אותי וכו'?
נשאל מה ההפך מנפרדות?
ההיפך זוהי -האחדות. שמה שאנחנו מגלים באחר
נמצא בתוכנו. כשנרפא את זה אצלנו,
נרפא את האחר.
לאגו שלנו קשה לקבל את האחדות,
זה אומר בשבילו לוותר על היחודיות שלו,
על האינדיבידואליות. על ההרגל,
על להיות שונה.
על לקחת אחריות על התהליך השלם שלנו.
זה מאיים על האגו.
אבל גם באגו ניתן לטפל.
שלב ראשון לזהות אותו.
האם מה שאנחנו חושבים על האדם השני הוא אמת?
ואם מרגיש לנו שזה לא אמת,
נעשה את השינוי אצלנו.
ומי שירצה לעשות עבודת עומק על הנושא,
מוזמן באהבה.
שושנה דונאיה
